In Memory of Staff Sergeant Shachar Fridman z”l

Our beloved Shachar, a shining light and source of endless joy, gave his life defending the State of Israel and the Jewish people.

He served in the 101st Battalion of the Paratroopers Brigade and was killed in battle in Gaza on November 18, 2023.
Shachar, along with two other soldiers, fell in a heroic battle in northern Gaza, while fighting face to face with terrorists to help their fellow comrades.

Before entering Gaza, Shachar met with representatives of the IDF Spokesperson’s Unit and shared his thoughts. He told them that he loved every human being, regardless of race, color, religion, or gender. In his final letter to his family, he asked them to “pay attention to those who are often overlooked.”

Shachar laughed with them, supported them, and brought light into their lives, whether as a youth counselor for children with special needs, helping elderly neighbors carry their groceries, or befriending kids who felt left out. He treated everyone with kindness and respect, and his warm heart touched all who crossed his path. His boundless energy and infectious laughter made him the life of every gathering. He truly knew how to savor every moment and live life to its fullest. His final message to his family captures his spirit and continues to inspire all who loved him: “The greatest quality that one can have is the ability to make another person happy.”

לזכרו של סמ"ר

שחר פרידמן ז"ל

Our beloved Shachar, a shining light and source of endless joy, gave his life defending the State of Israel and the Jewish people.

Shachar’s Light – Fundraising for the Memorial Foundation

To continue spreading the light of Shachar, our eternal sun, we have established a foundation to carry on his mission of kindness and joy. The foundation supports causes that were dear to Shachar’s heart, ensuring that his love for life and people—as well as his dedication to bringing happiness to others—lives on. Among the many projects we are launching in his memory are a circus for children and adults inspired by Shachar’s final wishes, a nonprofit distributing food to those in need, a spring and a scenic lookout honoring the bond between different communities across Israel, and more. Thank you for standing united in memory of a true hero who embodied the best in all of us. By doing so, you help us—his family—move forward, continue Shachar’s light in the world, and make it a better place.

Be Good People

“Smile.
Strive to make every person you meet smile too.
Be open to criticism and always try to improve yourself.
Know that the greatest quality a person can have is the ability to make another person happy.
Open your ears to the needs of others and open your eyes to their pain.
Try to smile as much as possible even when it’s hard.
Pay attention to the small people who fall in the corners of the eye.
Appreciate the little things the world has to offer, especially nature and music.
And most importantly, be good people in your own way. Don’t let society dictate to you what makes you good people, just try as hard as you can, and even when you fall, know that that’s the road to success.
Love yourselves and the world. When you radiate happiness,

a circle of joy will slowly form that will create a better world.

From the will of Staff Sergeant Shachar Friedman, of blessed memory
Who fell in battle in Gaza while defending the people of Israel during the Iron Swords War

* Shachar’s handwriting is featured in the Hebrew version of this site, as part of the Ot.Chaim, memorial project

"A Living Memory" – Shachar’s Memorial

Speaking and Singing About Shachar

Honoring Shachar in the Media

"אני רואה את העם עכשיו, ובשביל מדינה כזאת אני מוכן להילחם. אני מוכן למות בעד המדינה שלנו"

מי פנוי לטוב? "מונית המשאלות" לזכרו של סמ"ר שחר פרידמן יוצאת לדרך

"הנרצחים והנופלים, כתבו לזכרם סמ"ר שחר פרידמן 21, ירושלים, נהרג ברצועה"

Shachar’s Life in Photos

Shachar – Through Our Memories

סיפור שהיה לי עם שחר

שלום ליאת,

אני נזכר בסיפור הזה רק עכשיו והיה חשוב לי לשתף אותך.

היום אני כבר מדריך בסניף מרכז אבל לפני 6 שנים הייתי חניך בשבט ניצנים.

בחד ממוצאי השבתות, התחלתי ללכת לבד הביתה. פתאום שמעתי מאחורי שריקה, הסתובבתי וזה היה שחר שקצת הכיר אותי מהסניף אבל לא באמת דיברנו לפני כן. להגיד את האמת, קצת פחדתי שכזה בחור גדול שורק לי ברחוב חשוך במוצאי שבת, אבל מיד כשראיתי שזה שחר, נרגעתי. הוא הציע ללוות אותי הביתה (מיותר לציין שסירבתי בנימוס והוא התעקש).

בדרך הביתה דיברנו על כדורגל וגברים של בנים וכשהגענו לכיכר שבה נפרדנו, הוא נתן לי כזאת כאפה על הכתף ואמר לי "להתראות אחי, היה כיף ללכת איתך".

אני לא אשכח בחיים את ההרגשה שהייתה לי שבחור כזה גדול ומרשים קורא לי "אחי" ושהוא אפילו נהנה ללכת איתי!

מקווה שהצלחתי להעביר אפילו קצת את החוויה שהייתה לי עם שחר וכמה ביטחון הוא נתן לי אחרי ההליכה הזאת.

תודה רבה,

מ. צ.

למשפחה של שחר פרידמן

התלבטתי רבות אם לכתוב לכם למרות שלא הכרנו מעולם, אך החלטתי בסוף להעיז ולעשות בתקווה והמילים שלי ישפכו מעט אור ביום הנורא הזה.

פגשתי את שחר במילואים כשגויסתי באוקטובר האחרון, עוד לפני הכניסה לעזה. הגענו צוות תיעוד מטעם חיל החינוך לתעד את מה שקרה בשטח עם הלוחמים כשאני צלמת. הימים היו מלאים באווירה סוריאליסטית אך מלאה במשמעות, הרגשתי שאני תורמת את חלקי.

במהלך השירות הצבאי יצא לי לצלם עשרות ראיונות ומורשות קרב ואנחנו מצלמים צבאים נוטים כהרגל להתייחס למה שאנחנו שומעים כסיפור, כחלק מהעבר. כך שמתי לב שאני מגיבה גם בראיונות במילואים האחרונים. כמעין מנגנון הגנה כדי להחזיק מעמד ולהמשיך חזק, כל ראיון שצילמתי התגבש אצלי בראש כסיפור. כל ראיון, עד הראיון עם שחר. אין מילים שנגעו בי כל כך וקרקעו אותי למציאות כמו מה ששחר סיפר, לא לפני ולא אחרי. שחר דיבר כל כך אמיתי, בלי סיסמאות, בלי ליפות את הדברים, אבל עם קמצוץ של תקווה. הוא הצליח להחזיק מעמד וביקשתי שיחליפו אותי בצילום באמצע, הסתובבתי כדי שאף אחד לא יראה שהתחלתי לבכות. שחר דיבר על החוויה שלו מהשביעי לאוקטובר והמשימה הקשה לתאר שהם קיבלו. אני זוכרת שגם אז בתוך כל ההלם של הסיטואציה הוא השאיר סיפור על הדילמה המוסרית שהייתה לו באחת ההתקלויות, אם לירות או לא לירות. היה מורגש ישר איזה אדם בעל ערכים ואדם לדוגמה עמד מולי.

וכך הוא עמד בשקיעה, במרחק שני מטר ממני במשך כשעה, מספר את סיפורו וכולנו מרותקים. שחר חתם ואמר במילים אופטימיות שאני לא לגמרי זוכרת, אבל אני זוכרת בבירור את התחושה מעוררת ההשראה שחוויתי ובכמה טוב מילא אותי לשמוע את המילים האלה מאדם שעבר הרבה והתברר שיעבור עוד לא מעט בכלל עד לנפול. הרגשתי רצון עז לתת לו חיבוק אחרי הראיון, אבל כשאני והבמאי התקרבנו להגיד תודה אחרונה הסתפקתי בלחיצת יד. מרחוק הרגשתי כמה הזוי זה שעומד מולי ילד צעיר ממני וצריך להתמודד עם מציאויות שכאלו. אבל מקרוב כשלחצנו ידיים הרגש שמדובר בגבר מלא בביטחון ורוח מנהיגות שכבר מזמן הניח את הילדות מאחור.

אחרי ששלחו של שחר יצא מועד שמרתי על קשר עם אחד מחבריו לצוות שגם אותו ראיינו באותו היום. אני זוכרת איך שמחתי לשמוע שהוא בטוב ושהוא יצא משם. יום אחד אחרי שהוא כבר השתחרר ישבנו במרפסת והוא שיתף על עזה ומצאנו את עצמינו מדברים על שחר. הוא שיתף אותי על השיחה האחרונה שלו עם שחר שחיברה ביניהם במיוחד ועל כמה הוא חיזק אותו והיה מלא באופטימיות וחוכמה. אני מאמינה שהנפש משפיעה על הכל ולפי מה שהוא שיתף לשחר היה חלק גדול בשמירה על הנפש של החיילים בצוות שלו. לעיתים לא מספיק להגן בעזרת נשק, אלא חייב גם מילה חיזוק. אני חייבת תודה עצומה לשחר כי הוא אחד מאותם גיבורים אמיצים שבזכותם אני פה ואני חיה את חיי. אני מודה לו על שהיה כתף תומכת לאותו בחור יקר ששירת איתו בצוות, על האומץ לעמוד מול המצלמה כשכל כל טרי ולדעת לקלוע בול למילים הנכונות ולשתף למרות הקושי, אותן מילים שעשו לי את היום. אני מודה לשחר למרות שנפגשנו רק פעם אחת ולעצמי לא יצא לי להכיר מעבר. זה היה הראיון שהכי נגע בי ואזכור תמיד ובמיוחד ביום הזה אזכור את שחר.

תודה לכם ומשתתפת בצערכם,
קרן

בזכות שחר עשיתי שירות מלא

שהייתי בכלא הצבאי בגלל תפקיד שנתנו לי ולא הייתי מעוניין בתפקיד וסירבתי הכניסו אותי לכלא צבאי.

הייתי מדבר עם שחר בטלפון והוא היה מעודד אותי ושאני יצא מהבאסה שאני בכלא ואיך שיצאתי מהכלא שחר הראשון שחיכה לי בחוץ הרים אותי מהבאסה ולקח אותי לים להנות איתו לשחרר מהכל ורק לעשות צחוקים ביחד ונתן לי עצה להמשיך בצבא ולא לוותר ולנסות להיות בתפקיד שהצבא מציע לי והצבא ילמד אותי מלא דברים ושאני צריך לעשות שירות צבאי ומשמעותי בשבילי.

ובזכות השיחות עם שחר על הצבא עשיתי שירות מלא.

איך שחר לימד אותי לאהוב

הסיפור שלי ושל שחר מתחיל בקושי שלי לקבל אנשים וחברים חדשים, אני בן אדם לא חברותי במיוחד ותמיד מרחיק ממני אנשים.

אבל שחר פשוט כפה עליי את הקשר הזה ולאט לאט התאהבתי בו. בהתחלה כל כך לא הייתה לי סבלנות לבן אדם כל כך קופצני שמדבר כל כך הרבה אני אוהב את השקט שלי… אבל בתוך כל הקרות שלי וכל האנטיפתיות פתאום יצא לי חיוך.לא נשלט והאמת שאפילו התאמצתי שלא… אבל מהר מאוד הבנתי שאי אפשר לעמוד בפניו.

מיום ליום התקרבנו ובשלב מסויים לא יכולנו אחד בלי השני. היינו מבלים כל דקה ביום ביחד מ6 בבוקר כשהוא מעיר אותי שנצא למשימה ואני צורח עליו שיתן לי לישון ועד 1 בלילה כשאנחנו הולכים לישון.

יום אחד יצאנו למשימות בנפרד ולא היינו אחד עם השני שעתיים ושחר לא הצליח להכיל את זה ושלח לי הודעה משעשעת על זה שהוא איבד את התאבון והוא לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר. היום אנחנו הוא לא איתי כבר שנה וכבר שנה שאני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר.

Share with us the moments, words, and smiles that Shachar left behind.
Each story becomes a piece of the mosaic of life, light, and love.